בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד - שמות החודשים העבריים

אחד השירים העבריים היפים מתעסק בחודשי השנה:

בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד
בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד
בכסלו נרקיס הופיע
בטבת ברד
ובשבט חמה הפציעה ליום אחד.
באדר עלה ניחוח מן הפרדסים
בניסן הונפו בכוח כל החרמשים
באייר הכל צמח
בסיוון הבכיר
בתמוז ואב שמחנו אחר קציר
ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה והתחלנו את שירנו מהתחלה.
(נעמי שמר)

האם שמות אלו אכן עבריים?

חודשים ממוספרים

בתורה אין שמות לחודשים,אלא מיספור.

במבול אנו נתקלים בשיטה זו לראשונה:

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ.

(בראשית ז',י"א)

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט.

(בראשית ח',ד')

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.
וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ.

(בראשית ח',י"ג-י"ד)

רק ביציאת מצרים אנו נתקלים שוב בציון החודש :

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

(שמות י"ב,ב')

לפי רש"י במקום זהו בעצם ציווי אלוהי שכך תהיה שיטת החודשים:

ד"ה החדש הזה לכם: הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החודשים שיהא אייר קרוי שני סיון שלישי.

ימים ממוספרים

שיטת מיספור החודשים דומה לשיטת מיספור הימים.

ראשון,שני,שלישי,רביעי,חמישי,שישי.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה--שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.

(שמות ט"ז,כ"ב)

שבת הינו היוצא מן הכלל

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.

(שמות כ',ז')

הרמב"ן שם מסביר מדוע:

ובמכילתא: רבי יצחק אומר, לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום. וזה פשוטו של מקרא, וכך פירש רבי אברהם.

הקשר בין מיספור הימים למיספור החודשים

הרמב"ן קושר בין מיספור הימים למיספור החודשים:

ד"ה "החדש הזה לכם ראש חדשים": ...וטעם "החדש הזה לכם ראש חדשים" שימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים: שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר; ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר (שמות י"ט א') "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים", ואומר (במדבר י' י"א) "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן", וכן (במדבר כ"ט) "ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם", וכן כולם. וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנוחתנו ממנו "אחד בשבת" ו"שני בשבת" כאשר אפרש,כך הזכירם ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחודש השני והשלישי לגאולתנו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב (שמות ל"ד כ"ב) "וחג האסיף – תקופת השנה", וכתיב (שמות כ"ג ט"ז) "וחג האסיף – בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"; אם כן כנשקרא לחדש ניסן – "ראשון", ולתשרי – "שביעי", פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם (י"ב ב') "ראשון הוא לכם" שאינו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לשם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו.

א"כ שיטת מיספור החודשים היא שיטה שיש בה בבחינת הכרזה יהודית אמונית.

כיצד אם כן התגלגלו החודשים העבריים לשמותם הנוכחיים?

שינוי שמות החודשים - מערכה ראשונה

בתקופת שלמה המלך קיבלו החודשים שמות.רק לשלושה מהם יש תיעוד בתנ"ך:

תשרי -

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, בֶּחָג--הוּא, הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

(מלכים א' פרק ח',ב')

חשון -

וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים.

(מלכים א' פרק ו',ל"ח)

אייר -

וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה.

(מלכים א' פרק ו',א')

מה משמעות שמות החודשים?

התלמוד מנסה לתת משמעות לשמות אלו:

ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפי הוא כדכתיב (במדבר כד, כא) איתן מושבך ואומר (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ

בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני

(ראש השנה י"א ע"א)

אך גם מלשון התלמוד נראה שזהו יותר ניסיון פרשנות מאשר ידיעה ודאית.

סביר להניח שזו השפעה של תושבי צור,הפיניקיים,שהיו בעלי ברית של דוד ושלמה,מכיוון ששימוש בשמות אלו לא שרד לאחר תקופה זו.

חזרה למקורות - מערכה שניה

בספר ירמיהו אנו עדים לחזרה לשימוש במספרי החודשים:

וַיְהִי, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד-תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְצִדְקִיָּהוּ בֶן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה--עַד-גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי.

(ירמיהו א',ג')

וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁבִיעִי.

(ירמיהו כ"ח,י"ז)

וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְהוָה כָּל-הָעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וְכָל-הָעָם, הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה--בִּירוּשָׁלִָם.

(ירמיהו ל"ו,ט')

וְהַמֶּלֶךְ, יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף, בַּחֹדֶשׁ, הַתְּשִׁיעִי; וְאֶת-הָאָח, לְפָנָיו מְבֹעָרֶת.

(ירמיהו ל"ו,כ"ב)

בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְכָל-חֵילוֹ אֶל-יְרוּשָׁלִַם, וַיָּצֻרוּ, עָלֶיהָ.

(ירמיהו ל"ט,א')

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם--הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה.

(ירמיהו מ"א,א')

גם לאחר חורבן בית ראשון,בגלות בבל המשיכו בשיטה זו:

וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר; נִפְתְּחוּ, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה, מַרְאוֹת אֱלֹהִים.

(יחזקאל א',א')

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי, וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי; וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם, יַד אֲדֹנָי יְהוִה.

(יחזקאל ח',א')

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה; וַיֵּשְׁבוּ, לְפָנָי.

(יחזקאל כ',א')

שינוי שמות החודשים - מערכה שלישית ואחרונה

כמאתיים שנה לאחר מכן אנו מוצאים כבר מערך שמות שונה לגמרי.

ממערך מספרי למערך שמי שמקורו בשפה הבבלית(אכדית).

כסלו-

דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ-כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.

(נחמיה א',א')

טבת -

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.

(אסתר ב',ט"ז)

שבט -

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר

(זכריה א',ז')

אדר וניסן -

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.

(אסתר ג',ז')

סיון -

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן

(אסתר ח',ט')

תמוז,אומנם אינו מוזכר כשם חודש אך הוא מוזכר כשם של אל בבלי -

וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז.

(יחזקאל ח',י"ד)

אלול -

וַתִּשְׁלַם, הַחוֹמָה, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, לֶאֱלוּל--לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, יוֹם.

(נחמיה ו',ט"ו)

למעט תשרי,חשון,אייר ואב רוב חודשי השנה מופיעים כבר בתנ"ך בשמם הנוכחי.

האם שינוי זה הוא תוצאה של הטמעה ארוכה של התרבות הבבלית?


שינוי שמות החודשים - לכתחילה?

ראינו שהשיטה המספרית איננה מקרית אלא בעלת ענין אמוני עמוק,כיצד אם כן חל השינוי עד כדי קריאה בשמות בבליים?

האם ניסיון שינוי כזה היה מצליח בימינו?

הרמב"ן מנסה להסביר שכל המהלך הזה הוא מהלך מחושב,לכתחילה:

וכבר הזכירו רבותינו זה הענין ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב ב"ר מח ט) כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו והסבה בזה כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב ( ירמיהו טז יד-טו ) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז עזרא ו טו נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז) ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן כמו הפיל פור הוא הגורל (שם) ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה

דברי הרמב"ן הם השערה,פרשנות שאיננה מבוססת על מסורת או תיעוד היסטורי.

מה שמעלה תמיהה על הסבר זה - כיצד מהלך מהותי אינו מתועד ואין אנו יודעים מתי הוחלט וע"י מי לשנות את השיטה?!

שינוי שמות החודשים - תהליך אבולוציוני

ההסבר הפשוט לשינוי הוא הסתגלות לחיים בגולה הבבלית והטמעה של מרכיבים תרבותיים בבליים לתוך היהדות.