איך נכחדו הדינוזאורים או לאן נעלמו הצדוקים?

אחת השאלות המענינות היא כיצד הפך הזרם הפרושי,כלומר היהדות האורטודוקסית, לזרם המרכזי ביהדות ימינו.

בימי בית שני היו מספר זרמים מרכזיים:הצדוקים,הפרושים והאיסיים,אך לאחר חורבן בית שני נראה כי היחידים ששרדו היו הפרושים.

הצדוקים,כמו הדינוזאורים לפניהם,נכחדו ונשכחו ואת שרידי "עצמותיהם" לא ניתן למצוא בקלות.

ההסבר המקובל,בהקבלה לדינוזאורים,מדבר על ההבדל בין השמרנות הצדוקית לעומת הגמישות הפרושית מה שנתן לפרושים יתרון הסתגלותי במציאות המשתנה שלאחר חורבן הבית השני.

אני רוצה להאיר זווית שונה הבוחנת לא את האליטות - הצדוקית והפרושית אלא את מסת ההמונים.

פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים למחר הכירו בהן עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת

(תלמוד בבלי מסכת סוכה מ"ג ע"ב)

אם כן ניטש מאבק אידיאולוגי,מחשבתי בין האליטות המשכילות ונראה כי הפעם יד הצדוקים(הבייתוסים) על העליונה והפרושים נמצאים במעין מבוי סתום,אך מי שמציל את המצב הינם עמי הארץ - החלק העממי שאינו בקי בניואנסים מחשבתיים דקים אלא נוהה אחר המוכר והמסורתי.

למדים אנו מסיפור זה שנקודת החוזק של הפרושים הינו,לאו דווקא בצד המחשבתי אלא ביכולת לסחוף את ההמונים אחריהם.

עדות דומה אנו מוצאים בדברי יוסף בן מתתיהו:

והיו הצדוקים נאמנים רק על העשירים, והעם איננו כרוך אחריהם, ואילו לפרושים היה העם לבעל-ברית.

(קדמ' יח, 298 )

אם כן נקודת החולשה של הצדוקים הייתה שהם היו אליטה מחשבתית מתנשאת הפונה לעשירון העליון של העם ובכך חרצו את גורלם להכחדה.