יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

משמיני עצרת לשמחת תורה

חגיגות "שמחת תורה" בכ"ב בתשרי בסיום חג הסוכות,היא הזדמנות מצוינת לבחון כיצד התפתח חג בצורה אבולוציונית .

בתקופת המקרא נחוג בתאריך זה חג "שמיני עצרת":

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
(ויקרא כ"ג ל"ג-ל"ו)

וכן:

בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי--עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה--פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם.
מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם--כַּמִּשְׁפָּט.
וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.
(במדבר כ"ט ל"ה-ל"ז)

כלומר בתקופת המקרא התוכן ליום זה הוא הקרבת קרבנות.

עדות על חגיגת "שמיני עצרת" ניתן למצוא בספר נחמיה:

וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם--מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.
(נחמיה ח' י"ח)

אם כן מהתורה "שמיני עצרת" הינו חג חסר מאפיינים מיוחדים מלבד הקרבת קרבנות.

חג המים

לאחר חורבן הבית והתקנת התפילות,נוסף מימד חדש לחג - הזכרת הגשמים.

בתפילת שמונה עשרה,בברכת גבורות יש הבדל בנוסח בין ימי החורף לימי הקיץ.

אַתָּה גִּיבּוֹר לְעוֹלָם אֲ-דֹנָי, מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִיעַ.(בקיץ, יש אומרים:) מוֹרִיד הַטָּל; (בחורף:) מַשִּׁיב הָרוּח וּמוֹרִיד הַגָּשֶם

מהי נקודת הציון להתחלת החורף?

נחלקו בכך התנאים:

מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון

(תענית פרק א' משנה א').

הלכה נפסקה כר' יהושע שהזכרת גבורות הגשמים מתחילה בחג אחרון,שמיני עצרת.

תכנים נוספים כתפילת הגשם נוספו ליום זה והפיכתו כיום תחילת החורף היהודי.

שמחת תורה

מקורו של מנהג קריאה בתורה בציבור,מוסבר בתלמוד:

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה

(בבא קמא פ"ב ע"ב)

מהי חלוקת הקריאה?מה אורכו של סבב הקריאה עד לסיום התורה?כל זה אינו מוזכר.

שני מנהגים נוצרו במהלך השנים:

מנהג ארץ ישראל - סבב של 3 שנים(כנראה מדובר ב3.5 שנים) של קריאה בתורה,כפי שמוזכר בתלמוד "לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין" (מגילה כ"ט ע"ב).

מנהג בבל(תקופת הגאונים) - סבב חד שנתי שסיומו נקבע לתאריך כ"ג תשרי.

מדוע קבעו יהודי בבל את סיום קריאת התורה דווקא לתאריך זה?

יהודי הגולה נהגו לחגוג יום טוב שני של גלויות,כלומר בנוסף לחג שמיני עצרת נוסף עוד יום של חג.

מכיוון שחג זה הינו חסר תוכן,הוצמד סיום התורה ליום זה ונהפך ל"שמחת תורה".

בסופו של דבר התפשט מנהג בבל,סבב קריאה חד שנתי,לכל המקומות כולל ארץ ישראל וכך הועמס "שמחת תורה" לתכניו של שמיני עצרת בארץ ישראל.

כיום ניתן לומר ש"שמחת תורה" השתלט לגמרי על "שמיני עצרת" ועיקר תכניו של היום נסובים סביב שמחת התורה.

יום חמישי, 8 באוקטובר 2009

משיח

המושג משיח עבר הרבה גלגולים ביהדות ומחוצה לה.

ויכוח מר בן 2000 שנה ניטש בין היהדות לנצרות בשאלה האם ישו היה משיח.

ננסה להבין את משמעות המילה.

משיח נגזר מהשורש מ.ש.ח שמשמעותו לסוך בשמן.

המפגש הראשון עם המושג משיח הוא בהקשר של כהן גדול:

וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.
וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-הַכֻּתֹּנֶת, וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד, וְאֶת-הָאֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.
וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.
וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ.
(שמות כ"ט ד'-ז')

חלק מטקס החניכה לכהן הגדול כולל משיחה בשמן.

בעקבות הטקס נקרא הכוהן הגדול - משיח:

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַת הָעָם: וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן-בָּקָר תָּמִים, לַיהוָה--לְחַטָּאת.
(ויקרא ד' ג')

לאחר מכן ובעיקר ניפגש עם מושג המשיח בהקשר של מלכי ישראל

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ
(שופטים ט' ח')

הכתרתו של המלך מתבצעת ע"י משיחת שמן.

מלך ישראל הראשון היה שאול,להלן תיאור הכתרתו ע"י שמואל:

וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל-רֹאשׁוֹ--וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיֹּאמֶר--הֲלוֹא כִּי-מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל-נַחֲלָתוֹ, לְנָגִיד.
(שמואל א' י' א')

כשדוד מתייחס לשאול הוא קורא לו משיח:

וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה--לִשְׁלֹחַ יָדִי, בּוֹ: כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא.
(שמואל א' כ"ד ו')

דוד מלך לאחר שאול,להלן תיאור הכתרתו:

וַיָּבֹאוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ, חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּמְשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל.
(שמואל ב' ה' ג')

כבר ראינו שתהליך משיחת מלך גורר את התואר - משיח,ואכן כך מתואר דוד לפני מותו:

וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד, הָאַחֲרֹנִים: נְאֻם דָּוִד בֶּן-יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל--מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.
(שמואל ב' כ"ג א')

לפני מותו מצווה דוד על הכתרתו של בנו,שלמה:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם, קְחוּ עִמָּכֶם אֶת-עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת-שְׁלֹמֹה בְנִי, עַל-הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר-לִי; וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ, אֶל-גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא, לְמֶלֶךְ--עַל-יִשְׂרָאֵל; וּתְקַעְתֶּם, בַּשּׁוֹפָר, וַאֲמַרְתֶּם, יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
(מלכים א' א' ל"ג-ל"ד)

וכך התבצעה ההכתרה:

וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, מִן-הָאֹהֶל, וַיִּמְשַׁח, אֶת-שְׁלֹמֹה; וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם, יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
(מלכים א' א' ל"ט)

מלכות בית דוד נתפסת כנקודת השיא של העם היהודי,תור הזהב.

לאחר פלישת האשורים,בבלים,יוונים ורומאים לארץ ישראל,לקיחת השלטון והגליית רובו של עם ישראל נוצרה שאיפה,תקווה לחזור לימיה הגדולים של מלכות בית דוד המכונה משיח.

כך נולד מושג המשיחיות - השאיפה לחזרתו של המשיח,כלומר,מלך מבית דוד.

תהליך התנתקות המושג ממשמעותו המקורית מתרחש בהקשר כורש - מלך פרס שהגשים את שאיפת המשיחיות,לפחות בחלקה וזכה בשל כך לתואר משיח:

כֹּה-אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ--לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ.
(ישעיהו מ"ה א')

אם כן אין עוד צורך בשמן המשחה בכדי להיקרא משיח - פעילות למען חזרת מלכות בית דוד מספיקה.

ניתן לראות זאת בתפיסת רבי עקיבא את בר כוכבא כמשיח:

שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת...
(רמבם הלכות מלכים פרק י"א ג')

כפי שראינו מושג המשיח מחובר היטב למציאות.מדובר בשאיפה לאומית לחזרה לנקודת השיא של האומה.

אם כן כיצד התגלגל המשיח לתחום האסכטולוגיה והאפוקליפסה?