איך נכחדו הדינוזאורים או לאן נעלמו הצדוקים?

אחת השאלות המענינות היא כיצד הפך הזרם הפרושי,כלומר היהדות האורטודוקסית, לזרם המרכזי ביהדות ימינו.

בימי בית שני היו מספר זרמים מרכזיים:הצדוקים,הפרושים והאיסיים,אך לאחר חורבן בית שני נראה כי היחידים ששרדו היו הפרושים.

הצדוקים,כמו הדינוזאורים לפניהם,נכחדו ונשכחו ואת שרידי "עצמותיהם" לא ניתן למצוא בקלות.

ההסבר המקובל,בהקבלה לדינוזאורים,מדבר על ההבדל בין השמרנות הצדוקית לעומת הגמישות הפרושית מה שנתן לפרושים יתרון הסתגלותי במציאות המשתנה שלאחר חורבן הבית השני.

אני רוצה להאיר זווית שונה הבוחנת לא את האליטות - הצדוקית והפרושית אלא את מסת ההמונים.

פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים למחר הכירו בהן עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת

(תלמוד בבלי מסכת סוכה מ"ג ע"ב)

אם כן ניטש מאבק אידיאולוגי,מחשבתי בין האליטות המשכילות ונראה כי הפעם יד הצדוקים(הבייתוסים) על העליונה והפרושים נמצאים במעין מבוי סתום,אך מי שמציל את המצב הינם עמי הארץ - החלק העממי שאינו בקי בניואנסים מחשבתיים דקים אלא נוהה אחר המוכר והמסורתי.

למדים אנו מסיפור זה שנקודת החוזק של הפרושים הינו,לאו דווקא בצד המחשבתי אלא ביכולת לסחוף את ההמונים אחריהם.

עדות דומה אנו מוצאים בדברי יוסף בן מתתיהו:

והיו הצדוקים נאמנים רק על העשירים, והעם איננו כרוך אחריהם, ואילו לפרושים היה העם לבעל-ברית.

(קדמ' יח, 298 )

אם כן נקודת החולשה של הצדוקים הייתה שהם היו אליטה מחשבתית מתנשאת הפונה לעשירון העליון של העם ובכך חרצו את גורלם להכחדה.

איך הפכה ארץ כנען לארץ הקודש?

ההתיחסות לארץ ישראל כארץ הקודש נתפסת בעינינו כמובנת מאליה אך באופן מאוד מפתיע אין לכינוי זה שום איזכור בתנ"ך.

עיון בכינויי ארץ ישראל מגלה התפתחות מפתיעה.

ארץ יושביה

ראשית נקראה הארץ על שם יושביה - ארץ כנען.

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.

(בראשית יב,ה-ו)

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם


(בראשית יז,ח)

שיווק וקידום מכירות

לאחר ניתוק של כ400 שנה של בני ישראל מארץ כנען חוזרת ארץ זו למרכז הבמה בגאולת מצרים.

אך לא עוד כסתם ארץ כנען אלא כארץ זבת חלב ודבש,ארץ מיוחדת הראויה לשמש כמקום מפלט לעם המשועבד.

וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

(שמות ג,ח)

וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ;

(שמות יג,ה)

אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ

(שמות לג,ג)

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.

(דברים ח,ז-י)

אדמת קודש

ניתן היה לומר שמקור הכינוי ארץ הקודש הוא ממקרה של יהושוע בארץ:

וַיֹּאמֶר שַׂר-צְבָא יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל-נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא

(יהושוע ה,טו)

אך מקרה דומה ארע למשה במצרים:

וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.

(שמות ג,ה)

וא"כ הביטוי אדמת קודש קשור למקרים של התגלות אלוהית במקום מסוים אז יש התייחסות לאדמה\מקום ההתגלות כקדוש.

בלי קשר לארץ ישראל.

ארץ ישראל

מתחילת הכיבוש ע"י יהושוע החלה התייחסות לארץ כאל ארץ ישראל על שם יושביה החדשים.

לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים, בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק, בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד--נִשְׁאָרוּ.

(יהושוע יא,כב)

וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל


(שמואל א יג,יט)

וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ.וַיָּבֹא, וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר: כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

(מלכים ב ה,ב-ד)

בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, הֱבִיאַנִי אֶל-אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

(יחזקאל מ,ב)

ארץ הקודש

אם כן מהיכן הגיע הכינוי ארץ הקודש?

וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.

(זכריה ב,טז)

בניגוד לביטוי אדמת קודש מההתגלות למשה ויהושוע המתייחס לנקודה ספציפית של ההתגלות כאן המשמעות היא לחבל ארץ.

אך עדיין הביטוי הוא אדמת קודש ולא ארץ הקודש.

יתכן וכאן תירגומי התנ"ך ליוונית הכניסו את המושג.

ניתן לראות בתירגומים לאנגלית שבמקרה של משה תורגם הביטוי אדמת קודש כ Holy Ground בעוד שהביטוי מזכריה תורגם כHoly Land ובחזרה לעברית - ארץ הקודש.

איזכור ראשון לכינוי ארץ הקודש אנו אכן מוצאים בתקופה היוונית,בספר חשמונאים ב שנכתב במאה השניה לפנה"ס:

והננו מייחלים לה' אלוהינו אשר פדה את עמו, והשיב לנו את נחלתנו ואת הממלכה ואת עבודת הכהונה כאשר הבטיחנו בתורתו הקדושה. כן ירחם עלינו ויקבץ נידחנו מתחת כל השמיים, להביא אותם אל ארץ קודשינו, כאשר החל לחלץ אותנו ממצוקותינו ויטהר את בית מקדשו.

(חשמונאים ב' ב,יח-יט)

מנקודה זו והילך מתחיל הכינוי להתפשט וניתן למוצאו בכתבי פילון האלכסנדוני ויוסף בן מתתיהו.

ארץ הקודש והקוראן

את התפתחותו של הכינוי ארץ הקודש לארץ ישראל ניתן לראות בקוראן:

ובאמור משה לעמו:"עמי,זכרו את הטוב אשר עשה אתכם אלוהים בהקימו בקרבכם נביאים,וישם אתכם מלכים,ויתן לכם את אשר לא נתן לעם מן האדם.עמי,בואו אל הארץ הקדושה אשר צוה אלוהים לכם ולא תסוגו אחור פן תאבדו"

(5:20-21)

אם כן מוחמד שם בפיו של משה את הכינוי ארץ הקודש שהיה כבר מקובל אצל היהודים במאה ה7 אך כפי שכבר ראינו כינוי זה לא היה הכינוי בימי משה אלא רק בתקופת בית שני.