משמיני עצרת לשמחת תורה

חגיגות "שמחת תורה" בכ"ב בתשרי בסיום חג הסוכות,היא הזדמנות מצוינת לבחון כיצד התפתח חג בצורה אבולוציונית .

בתקופת המקרא נחוג בתאריך זה חג "שמיני עצרת":

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
(ויקרא כ"ג ל"ג-ל"ו)

וכן:

בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי--עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.
וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה--פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם.
מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם--כַּמִּשְׁפָּט.
וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.
(במדבר כ"ט ל"ה-ל"ז)

כלומר בתקופת המקרא התוכן ליום זה הוא הקרבת קרבנות.

עדות על חגיגת "שמיני עצרת" ניתן למצוא בספר נחמיה:

וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם--מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.
(נחמיה ח' י"ח)

אם כן מהתורה "שמיני עצרת" הינו חג חסר מאפיינים מיוחדים מלבד הקרבת קרבנות.

חג המים

לאחר חורבן הבית והתקנת התפילות,נוסף מימד חדש לחג - הזכרת הגשמים.

בתפילת שמונה עשרה,בברכת גבורות יש הבדל בנוסח בין ימי החורף לימי הקיץ.

אַתָּה גִּיבּוֹר לְעוֹלָם אֲ-דֹנָי, מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִיעַ.(בקיץ, יש אומרים:) מוֹרִיד הַטָּל; (בחורף:) מַשִּׁיב הָרוּח וּמוֹרִיד הַגָּשֶם

מהי נקודת הציון להתחלת החורף?

נחלקו בכך התנאים:

מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון

(תענית פרק א' משנה א').

הלכה נפסקה כר' יהושע שהזכרת גבורות הגשמים מתחילה בחג אחרון,שמיני עצרת.

תכנים נוספים כתפילת הגשם נוספו ליום זה והפיכתו כיום תחילת החורף היהודי.

שמחת תורה

מקורו של מנהג קריאה בתורה בציבור,מוסבר בתלמוד:

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה

(בבא קמא פ"ב ע"ב)

מהי חלוקת הקריאה?מה אורכו של סבב הקריאה עד לסיום התורה?כל זה אינו מוזכר.

שני מנהגים נוצרו במהלך השנים:

מנהג ארץ ישראל - סבב של 3 שנים(כנראה מדובר ב3.5 שנים) של קריאה בתורה,כפי שמוזכר בתלמוד "לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין" (מגילה כ"ט ע"ב).

מנהג בבל(תקופת הגאונים) - סבב חד שנתי שסיומו נקבע לתאריך כ"ג תשרי.

מדוע קבעו יהודי בבל את סיום קריאת התורה דווקא לתאריך זה?

יהודי הגולה נהגו לחגוג יום טוב שני של גלויות,כלומר בנוסף לחג שמיני עצרת נוסף עוד יום של חג.

מכיוון שחג זה הינו חסר תוכן,הוצמד סיום התורה ליום זה ונהפך ל"שמחת תורה".

בסופו של דבר התפשט מנהג בבל,סבב קריאה חד שנתי,לכל המקומות כולל ארץ ישראל וכך הועמס "שמחת תורה" לתכניו של שמיני עצרת בארץ ישראל.

כיום ניתן לומר ש"שמחת תורה" השתלט לגמרי על "שמיני עצרת" ועיקר תכניו של היום נסובים סביב שמחת התורה.